אנחנו נוטים לחשוב שביקורת עצמית עוזרת לנו להתקדם, שאם לא נאמר לעצמנו שאנחנו "עצלנים" או "פחדנים", לא נזוז קדימה. בפועל, הקול המבקר לרוב רק מחזיק אותנו במקום התקוע. הרי אף אחד מאיתנו לא אוהב שמעליבים אותו, וכשאנחנו מבזים את עצמנו, מיד מתעורר חלק מתמרד או מתגונן. כך אנחנו מסתובבים סביב עצמנו במעגל שלא מקדם אותנו לשום מקום.
כדי להשתחרר מהמעגל הזה, חשוב לפתח מערכת יחסים אחרת עם המבקר הפנימי – אותו קול שחי בתוכנו, שמסביר לנו כמה אנחנו פחות טובים, מבזבזים את חיינו, או מאכזבים.
איך מתפתחת ביקורת עצמית?
אין תשובה אחת, אבל המחקרים מצביעים על קשר לסביבה שבה גדלנו.
- ילדים להורים ביקורתיים מפנימים לעיתים את הקול הזה וממשיכים להשמיע אותו כלפי עצמם.
- אחרים גדלים בתחושה שרק אם יהיו "מספיק טובים" יתקבלו על ידי הסביבה.
בתור ילדים, הביקורת הזו יכלה לשמש כלי הישרדותי, אבל בבגרות היא הופכת למעכב כואב ומחליש. לכן עבודה עם המבקר הפנימי חשובה כדי להשתחרר מתקיעות וחוסר שביעות רצון.
איך לזהות את המבקר הפנימי?
הוא לא חיצוני – הוא חלק מתוכנו. לרוב אנחנו מתעלמים ממנו כי נדמה שאין מה לעשות איתו. אבל ברגע שלומדים לזהות אותו, אפשר להתחיל לנהל אותו.
כדי לאתר אותו בזמן אמת, אפשר לשאול את עצמנו:
- מה הוא עושה? – מאשים, מפחיד, משפיל, מטיל ספק.
- מה הוא אומר? – "אני לא מספיק טובה", "אני כישלון", "אסור לטעות".
- מתי הוא מופיע? – בעיקר ברגעי פגיעות: כישלון, דחייה, התחלה חדשה, מצב של עייפות או חולי.
- מה אני מרגישה אחריו? – בושה, אשמה, ייאוש, כעס, חוסר אונים.
ברגע שמזהים – אפשר לעצור את הסחרור ולהזכיר לעצמנו שזה רק קול פנימי, לא מציאות אובייקטיבית.
מה עושים עם המבקר הפנימי?
השלב הראשון הוא לזהות אותו. השלב הבא – להציב לו גבול ברור.
אפשר ממש לומר לו: "אם תדבר באמפתיה ולא בתוקפנות – אולי אקשיב. אחרת אין שיחה."
המבקר אוהב להעמיד פנים שהוא נותן "ביקורת בונה", אבל בפועל הוא מתיש ושוחק.
במקום לתת לו את המושכות, נוכל לברר:
- מתי הוא מגיע?
- באיזו דמות או טון הוא מופיע?
- אילו משפטים הוא אוהב להגיד?
אפילו לצייר אותו על דף יכול לעזור לראות אותו מבחוץ.
תרגיל בדמיון
אחרי שזיהיתם את הקול הזה, דמיינו:
- איפה הוא נמצא?
- איך הוא נראה ונשמע?
ואז שחקו איתו: תרחיקו אותו, תחלישו את עוצמת הקול, תהפכו אותו למצחיק, או העלימו אותו לגמרי. כשמכניסים משחקיות, כוחו נחלש והוא מפסיק לשלוט.
לסיכום
במקום זה, כדאי להחליף ביקורת בהתבוננות פנימה מתוך חמלה: להזכיר לעצמנו שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו עם המשאבים שיש לנו ברגע נתון. הגישה הזו מאפשרת להיות סלחניים כלפי עצמנו, ללמוד, להתפתח ובעיקר לאהוב ולקבל את עצמנו.
